הבלוג של ליאור שרוצה להיות האבא הכי טוב בעולם​ מאת ליאור גרוס

ליאור גרוס, בן 42 אבא לשלושה בנים הגדול בן 12,השני בן 11 והקטן בן 5.
הורי התגרשו כשהייתי מאד קטן , אבי היה רופא (אני מדבר עליו בלשון עבר כי הוא כבר נפטר), ניצול שואה,בן יחיד , אהוב ונערץ על יד אימו . לפרטים נוספים עלי, קיראו את המאמר הראשון שלי.מאמר ראשון – האבא הכי טוב בעולם

מה אני רוצה מהחיים האלו?

שאלה ששאלתי את עצמי אין ספור פעמים.
אני אוהב לחיות ואוהב את החיים, אוהב את משפחתי, אישתי, ילדיי ,אימי, אחיותיי.
בסהכ’ חיים באמת טובים יש לי.
בסוף שנות השלושים של חיי עלתה אצלי אין ספור פעמים השאלה: הכל טוב אבל מה התכלית ? איזה חותם אני אשאיר בעולם הזה?
הבטתי מבט חטוף לאחור אל עבר ההיסטוריה והבנתי שהסיכוי שלי להשאיר חותם משמעותי בעולם הוא איך לומר בעדינות… שואף לאפס.
הרי בואו נהיה ראליים, כמה אנשים באמת השאירו כאן חותם אמיתי ומשמעותי?

המאמר השני שלי : המרדן הקטן – מיני גיל התבגרות, עוסק בהתמודדות עם פעוט שחושב שהוא כבר גדול. כך הוא מתחיל:
בגיל חמש בני הקטן החליט שהוא מוותר על תפקיד התינוק המתוק והוא כבר מספיק חכם בשביל להביע את דעתו בכל עניין שמתקיים סביבו בין אם קשור אליו ובין אם לא.
כך נוצר לו מרדן קטן בבית, שלא מאפשר להעביר אף מהלך מבלי שיביע את דעתו, יאמר את דברו ויתווכח.
והוא לא מפסיק להתווכח עד כדי כמעט אובדן הדעת על ידי הוריו ( אני ואישתי) .
למאמר המלא – המרדן הקטן – מיני גיל התבגרות
המאמר השלישי נקרא משפחה של שמנים
פוסט העוסק באופן הכי כנה וגלוי שאפשר, בשאלה, כיצד יוכל, כאבא מסור ואכפתי, לעזור לילדיו להתמודד עם בעיית ההשמנה שלהם.
מה נכון לעשות? כיצד להגיב? האם להעיר להם? האם לדבר איתם על זה? דרך אחרת?
למאמר המלא- משפחה של שמנים

והמאמר הרביעי, איך לא, גיל ההתבגרות – האתגר
לא ממש הייתי מוכן לזה , אבל כרעם ביום בהיר (שלמעשה היה מאד גשום) הוא קפץ עליי בהפתעה גמורה,
הגיל הנורא הזה שכולם יודעים ממה הוא נובע אבל מעטים יודעים איך לטפל בו, הלא הוא, גיל ההתבגרות, אליו נחשפתי עם הגעתו של בני הגדול למצוות (ובעצם כבר כמה שנים לפני כן).
למאמר המלא – גיל ההתבגרות – האתגר