אבל ואובדן, מוות ושכול, מטלטלים ומערערים את עולמה של המשפחה האבלה ושל האדם האבל, והם ילוו אותם לאורך חייהם, באופן מודע או לא מודע. תהליך אבל כולל מספר שלבים וכן מנעד רחב של רגשות עזים, עד לסגירת מעגל ריגשית והגעה למצב של התארגנות מחדש ויכולת להמשיך בחיים, למרות ויחד עם תחושת החוסר והגעגועים. אומנם ישנם שלבים דומים בתהליך האבלות, אולם כל אדם הוא ייחודי ויתמודד באופן שונה עם אבלו.
אובדן משפיע על המערך המשפחתי; על הקשר הזוגי, ההורות, האחים, הסבא והסבתא, וכמו כן על מעגלים רחבים יותר בהם הדודים ובני הדודים, החברים הקרובים, השכנים, הקהילה. התמודדות עם אבל היא קשה מנשוא לאדם האבל, אולם היא קשה גם לסובבים אותו, קרוביו וחבריו, הנחשפים לאבל מזוויות שונות ובממדים שונים. יש בהם הרוצים להיות שותפים לכאב האבלים, אולם לא מוצאים מילים לנחם, חוששים לעשות טעות או כואבים את האובדן, ועל כן חוששים להתקרב.
למידת הקשר ולעוצמת הקשר בין האבל לנפטר תהיינה השלכות על אופן התמודדותו, וכמו כן לנסיבות המוות- אובדן טרם עת או/ו בנסיבות טראומתיות יחווה באופן שונה מפטירתו של אדם אשר הלך לעולמו בשיבה טובה.
דרך ההתמודדות עם האובדן מושפעת ממחשבות ואמירות פנימיות של האבל, אשר להן השפעה רבה על רגשותיו ועל מעשיו. אמירות אלו הן למעשה המשגה לדפוסים התנהגותיים ורגשיים וכן לערכים, אמונות ומאפיינים תרבותיים המלווים את האדם לאורך חייו, הן כהעברה בין דורית והן כהשפעה סביבתית קהילתית.
העלאת המודעות לאמירות הפנימיות ולתפיסת העולם אותן הן משקפות, יכולה להוות בסיס לשינוי אופן ההתמודדות עם האובדן.
לגיל בו נחווה האובדן או השכול ישנה השפעה אדירה על תהליך ההסתגלות וההתמודדות. ילדים מושפעים מאופן התייחסותם של בני המשפחה הבוגרים לאירוע, מהם ישמעו על נסיבות האובדן, ילמדו על מושג המוות ויפנימו דרכים להתמודדות בטווח הקצר ובטווח הארוך. הורים עשויים לשקוע בכאבם ולא להיות ערים לאופן בו חווים ילדיהם את הסיטואציה מנקודת מבטם, ומאידך דווקא נשיאת העיניים של הילדים אל הוריהם עשויה לעודדם לגייס כוחות ולהוציא מהם עוצמות רבות להתמודד עם המצב.
עיבוד אבל הוא תהליך רב ממדי, ארוך טווח ומורכב, המכיל בתוכו היבטים אישיים ובינאישיים, בעלי השפעה רבה אלו על אלו. אופן התמודדותו של היחיד עם אבלו ישפיע על מצב רוחו ורווחתו הנפשית, אולם תהיה לכך השפעה גם על הסובבים אותו, ולהפך. לדוגמה, ילדים המתמודדים עם אבל לרוב יחושו פחד ובדידות, אולם במקביל הם עשויים לחמול על הוריהם ועקב כך להפוך להיות דמויות מטפלות, או לחילופין לכעוס על האופן בו הוריהם מתפקדים ומתמודדים עם אבלם ועקב כך להסתגר או לנהוג כביכול באדישות. האובדן קוטע למעשה את ציר ההתפתחות הטבעי של כל אחד מבני המשפחה, ולכך תהיה השפעה על דרך התמודדותו של הפרט, כמו גם של המשפחה. הצרכים האישיים של כל אחד ואחת מבני המשפחה הם שונים וייחודיים ויש לתת עליהם את הדעת בתהליך הטיפולי בד בבד לצורכי המשפחה כולה כיחידה שלמה.
אובדן עשוי לייצר לאורך זמן רגשות דומיננטיים שונים, בהם געגוע, עצב, אשמה, חוסר שקט, לחץ נפשי ואף חרדה. מודעות לרגשות בתהליך האבל מאפשרת להתמודד איתם בדרכים שונות ומחזקות. הימנעות מעיבוד האבל, בכדי לא לחוש כאב או להגן על הסובבים, עלול להוביל לתגובות קשות ולא צפויות, נטייה למצבי רוח, הסתגרות, נדודי שינה או כאב גופני. האדם האבל נדרש למצוא את דרכו בכדי להגיע לאיזון מחודש, להתנהל ולארגן את החיים מחדש ללא בן המשפחה שאיננו עוד. זאת ועוד, עליו לפעול ולהתמודד יחד עם שאר בני המשפחה, אשר אף הם חווים אבל כבד. לא אחת נדרשת התערבות מקצועית על מנת לאפשר תהליך מיטבי בנסיבות קשות אלו.
טיפול משפחתי במשפחה אבלה יכול בראש ובראשונה לתמוך במשפחה בתקופת האבל ולספק מרחב בטוח ומכיל להתמודדות עם האובדן. כמו כן ניתן ורצוי לסייע למשפחה כיחידה שלמה ולפרטים בה להכיר בכך שהאובדן והשלכותיו בחיי היומיום מעוררים רגשות עזים, לדון באמירות הפנימיות ובהשלכותיהן ולהעניק כלים לשינוי. במסגרת תהליך טיפולי חשוב לדון בשונות תהליך האבל של כל אחת ואחד מהם, לעורר תקווה ולעודד הזדמנויות לצמיחה. בנוסף ניתן לסייע למשפחה לבחון האם ואיך הם רוצים לעסוק בהנצחה.
היהדות מקדישה התייחסות רבה לנושא האבל ולשלביו השונים; מהידיעה על הפטירה ועד הקבורה, ה”שבעה”, ה”שלושים” ועד שנה לאחר האובדן, וכן להעלאת זכרונו של הנפטר מידי שנה במסגרת ה”אזכרה”. גם תיאוריות פסיכולוגיות רואות את תהליך ההתמודדות עם האבל כמורכב ממספר שלבים. הרגשות אף הם משתנים ונעים מהלם בתחילה לעצב ויגון, בהמשך גם לכעס ואשמה עד לשלב “השלמת ההתאבלות” במסגרתו מתרחשת הפנמה, תחימה של הכאב, שליטה והבנה עמוקה שיש להמשיך בחיים.
ר’ מנחם מנדל מקוצ’ק, אשר חווה קשיים ואובדן של היקרים לו מכל ובחר להמשיך בחייו ממקום של עוצמה, הביע את מצבו במילים “אין יותר שלם מלב שבור”. המציאות לא תחזור למצבה טרם האובדן, אולם השאיפה היא כי ניתן יהיה לחיות עימה ולהמשיך את החיים מתוך השלמה.
************************************************************************************************
שרונה בר-נס, מדריכת הורים, יועצת זוגית (ליווי במעברים ובמשברי חיים, קידום מנהיגות ופיתוח מקצועי)
בעלת תואר שני ביעוץ חינוכי ותואר שני במינהל עסקים, בוגרת בית הספר למנהיגות חינוכית של קרן מנדל
